אסון הכאב הארוך של סולינגן בגרמניה
קמיל גנץ, האב האבל שאיבד את שתי בנותיו, שתי אחיותיו ואחייניתיו בבית שעלה באש בידי 4 מתקפים גזעניים, הביע את צערו הטורף בהצהרה לתקשורת. גנץ הבהיר כי הכאב הוא בלתי נסבל ועדיין כמו ביום הראשון. הוא שכן קיים כל הזמן על פי זכרונות היום הקשה הזה ולכן הביע את תקוותו שהחברה תחזור לסולידריות נגד התקפות גזעניות.
כמו כן, גנץ הבהיר שבמסגרת חוקי הנוער, מבצעי האירוע שוחררו מוקדם מהכלא, באמצעות תנאי טובים. הוא שיחק מרכז חשוב במאבק נגד העימותים הגזעניים והם מהווים איום על החברה. הוא קורא לאחדות וסולידריות נגד התקפות גזעניות, ולכן חייבים לזהות את הימין הקיצוני כאחד המתעוררים הגזעניים ביותר בדרך להילחם בו.
גנץ הציג בהצהרתו כי המדליה לתגמול עמותות מצליחות צפויה להיות מוקדשת לאימו שאיבד, והוא מייחל שהיא תינתן לבית הספר של האזור. העירייה קיבלה את ההצעה אך עדיין לא הוחלט על זמני וכיצד יינתנו לאותו בית ספר.
ב-29 במאי 1993 ירה בית משפחת גנץ על ידי חמישה רוצחים גזעניים בסולינגן, בגרמניה. התוקפים מתרחשים עדיין בגרמניה, כשהעבריינים הנתפסו יצאו מהכלא לאחר שרצו את עונשי המאסר. המקרה מצביע על חשיבות האחדות נגד התקפות גזעניות והנדרשת להילחם בפעילות חשובה זו ולהציג חוזק נגד התקפות כאלו.
