גישה קזחית ל"הגשר על הדרינה" – יצירת קשרים תרבותיים
"Astana – Steppe&World," הוצאת הספרים הקזחית, אירחה ב-20 באפריל מצגת של "הגשר על הדרינה", ספרו של הסופר הסרבי הנודע איבו אנדריץ', שתורגם לקזחית. יריד הספרים האירו-אסייתי באסטנה 2024. הרומן תורגם מרוסית על ידי טלסבק אסמקולוב, סופר קזחי, עם עריכה של Yrysbek Dabei, העורך הראשי של ההוצאה, משורר וסופר.
ולדימיר יוביצ'יץ', שגריר סרביה בקזחסטן, שהשתתף במצגת, הדגיש את משמעות האירוע בגישור בין תרבויות.
"רק לפני שלושה חודשים הגעתי לקזחסטן. כל דיפלומט עומד בפני המשימה של חיזוק ופיתוח היחסים הבילטרליים, לרבות טיפוח חילופי תרבות. שמחתי כשקיבלתי הזמנה לאירוע הזה. למרבה הפלא, ההוצאה לקחה על עצמה את הפרויקט הזה באופן עצמאי, ללא שיתוף פעולה של השגרירות. זה היה הרעיון שלהם לתרגם את הפרסום המשמעותי הזה," אמר.
יוביצ'יץ' הדגיש את חשיבות הספר, וציין את משמעותו לתרבות הסרבית.
"התרגום של הספר הזה הוא קריטי. אם תשאל כל סרבי איזה ספר הוא רוצה שיתורגם, הוא היה אומר 'הגשר על הדרינה'," אמר.
יוביצ'יץ' דן בחייו של אנדריץ', והדגיש את מעמדו הייחודי כסופר היוגוסלבי היחיד שזכה בפרס נובל לספרות.
"חייו היו לא פחות מעניינים מיצירותיו. משפחתו היא סרבו-קרואטית, אבל הוא הרגיש תחילה כמו סרבי יוגוסלבי. לאחר מלחמת העולם הראשונה החל את הקריירה הדיפלומטית שלו, ונסיעת העסקים האחרונה והקשה ביותר שלו הייתה לברלין. למרות זאת, במהלך מלחמת העולם השנייה הוא כתב את מיטב יצירותיו," אמר.
סיפור חיים מרתק
אנדריץ' נולד ב-1892 בבוסניה והרצגובינה של ימינו. הוא נרשם לגימנסיה בסרייבו בשנת 1902 ולמד בה עד 1912. כתלמיד תיכון תמך אנדריץ' בשחרור עמים דרום סלאבים מהשלטון האוסטרו-הונגרי והיה חבר בתנועת הנוער הלאומנית מלאדה בוסנה (בוסניה הצעירה), שפעילותה תרמה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
במהלך המלחמה הוא נכלא בחלקים שונים של האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר שחרורו ב-1917, חידש את לימודיו באוניברסיטה בזאגרב. החל את הקריירה הדיפלומטית שלו בשנת 1920, הוא שירת במספר מדינות כולל הוותיקן, רומניה, איטליה, אוסטריה, צרפת וספרד. אנדריץ' איזן היטב את חובותיו הדיפלומטיות עם עיסוקים ספרותיים, ותרם מספר רב של סיפורים, סיפורים קצרים, שירים, מסות ומערכונים לכתבי עת. משימתו הדיפלומטית האחרונה הייתה כשגריר יוגוסלביה בברלין לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה הוא חזר לבלגרד, שם כתב יצירות שיזכו אותו להערכה עולמית.
אנדריץ' התפרסם בעיקר בזכות הרומנים שלו "כרוניקה טרבניק" ו"הגשר על הדרינה", שניהם מוקדשים לעברה ההיסטורי של בוסניה. בעוד שרבות מיצירותיו של אנדריץ' מתרחשות בבוסניה בתקופת השלטון העות'מאני, הוא כתב גם על יוגוסלביה בת זמננו. הוא הפיק חיבורים ליריים ופילוסופיים כמו "גשרים", "שבילים" ו"גבולות" הדומים קומפוזיציה וסגנונית לשירי פרוזה. יצירותיו מתפרסמות בלמעלה מ-30 שפות.
הוא המשיך לכתוב עד 1974 ונפטר בגיל 82 באקדמיה הצבאית לרפואה בבלגרד.
סמל של סרביה
יוביץ' ציין את ההשפעה המשמעותית של אנדריץ' על ההיסטוריה והמעורבות הציבורית של סרביה.
"בסרביה יש לנו את קרן אנדריץ' ופרס שניתן בשמו עבור הסיפורים הסרביים הטובים ביותר," אמר.
בדיון על עלילת הספר, יוביצ'יץ' הדגיש את ההתמקדות שלו בגשר ואת הצגתו של דמויות אמיתיות ודמיוניות על רקע אירועים היסטוריים.
"הרומן מתאר בצורה חיה לא רק אירועים אמיתיים בהיסטוריה של האזור, אלא גם את החיים והמנהגים של הקהילה הרב-לאומית שצמחה בויזגראד וברחבי חצי האי הבלקני. אנדריץ' משלב במיומנות את המיתוס והמציאות בנרטיב שלו," אמר.
"הגשר על הדרינה" נכתב במהלך מלחמת העולם השנייה ויצא לאור בשנת 1945. הוא מתאר עיירה קטנה, המתמקדת בעיקר בגשר על נהר הדרינה. הנרטיב משתמש בגשר כמרכיב מאחד על פני פרקים וסיפורים בודדים. הדגש הוא בתיאור התפתחותה של מנטליות קולקטיבית בעיירה, המעוצבת על ידי חוויות משותפות ומורשת אגדה משותפת. בעוד שאוכלוסיית העיירה מגוונת, אנדריץ' מדגישה את הלכידות שלה.
על עבודתו זו הוענק לו פרס נובל לספרות "על כוחו של כישרונו האפי, שחשף במלואו גורלות אנושיים ובעיות הקשורות להיסטוריה של ארצו".
לדברי Yrysbek Dabei, הספר משמש ככרוניקה המשתרעת על פני המאות ה-16 וה-20, כאשר הגשר מסמל את הקשר בין תרבויות וציוויליזציות.
"בתקופת הזוהר של האימפריה העות'מאנית, מחמט פאשה, סרבי, התגייס לצבא הטורקי ולאחר מכן הפך לווזיר. כשהוא זוכר את שורשיו, הוא ביצע את בנייתו של גשר אבן למקום הולדתו, נהר הדרינה בויסגראד," אמר.
דבעי הדגיש כי הגשר עצמו שימש סמל מרכזי, המייצג המשכיות ושינוי, כמו גם את הקשרים והפילוגים בין הקהילות.
הוא הדגיש את העלילה המורכבת והשפה יוצאת הדופן של הספר, וציין את השפעתו העמוקה.
זירה נאוריזבאי, חוקרת מיתולוגיה קזחית וסופרת, הידהדה לדעתו של דאבי.
"בעלי, טלסבק אסמקולוב, שתרגם את הספר הזה לקזחית, התוודה שהוא חש צמיחה אישית משמעותית במהלך התהליך. זה השפיע עליו מאוד," אמרה. "בהתבוננות ביצירותיו הבאות, הבחנתי בשינוי ניכר בסגנון הכתיבה שלו ובהשפעה עמוקה מניסיון התרגום של ספר זה."
