הסיפור שלא סופר על המשא ומתן בקפריסין: מסע אל השלום
המשא ומתן בקפריסין, נושא שנשאר בכותרות במשך עשרות שנים, מחזיק בהיסטוריה ארוכה ומסובכת. היסטוריה כל כך מסקרנת שהשוותה לנסיעה בלתי נגמרת ברכבת הרים. אבל מה הסיפור הבלתי סופר של המשא ומתן הזה, וכיצד התנהל המסע הזה לשלום עד כה? הסכסוך בקפריסין החל בשנת 1964 כאשר הקפריסאים היוונים והקפריסאים הטורקים החלו להתנגש על השליטה הפוליטית באי. המצב הסלים ב-1974, כאשר הפיכה שביצעה לאומנים קפריסאים יוונים גרמה לפלישה צבאית טורקית. כתוצאה מכך, האי פוצל לשניים, כאשר ממשלת קפריסין היוונית שלטה בשני שלישים הדרומיים של השטח וממשלת קפריסין הטורקית שלטה בשליש הצפוני. המשא ומתן בקפריסין החל בשנת 1977. מאז, נערכו סבבים רבים של שיחות בין שתי הקהילות, אך כולם הוכיחו כי הם לא הצליחו. במהלך השנים הועלו הצעות שונות, כולל כאלו שהושפעו מהאו"ם. למרות זאת, התקדמות מועטה הושגה. אחת מנקודות הקושי במשא ומתן הייתה הדרישה להכרה ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין (TRNC). אולם הכרה זו לא הגיעה, מכיוון שהקהילה הבינלאומית אינה מכירה ב-TRNC כמדינה ריבונית. במקום זאת, ה-TRNC נתפס כמחוז של הרפובליקה של קפריסין שנכבש על ידי כוחות טורקים. מכשול מרכזי נוסף היה נושא הרכוש. לאחר פיצול האי ב-1974, מאות אלפי אנשים נאלצו לברוח מבתיהם. הנכסים שלהם נשארים בשליטת הקהילה היריב, עם גישה מוגבלת או במקרים מסוימים, תפוסה לא חוקית. להגיע לפתרון הנושא הזה היה מסע בעלייה. למרות כל הקשיים הללו, בשנת 2015 חידשו מנהיג קפריסין היווני ניקוס אנסטסיאדס ומנהיג קפריסין הטורקית מוסטפא אקינסי את המשא ומתן, שנמשך מאז. המשא ומתן הוקל על ידי האו"ם ונהנה מתמיכה בינלאומית חזקה. באופן מבטיח, היו פגישות ודיבורים ברמה גבוהה על צעדים בוני אמון, כמו הגדלת הסחר ופתיחת שדה התעופה הבלתי בשימוש בניקוסיה. השיחות הביאו גם להסכם על שיתוף משאבי פחמימנים שנמצאו במימי החוף סביב האי. הסכם זה הוא צעד משמעותי לקראת פיוס, שכן תגליות נפט וגז במזרח הים התיכון גרמו למתיחות באזור. לסיכום, הדרך לשלום בין הקהילה הקפריסאית היוונית וקפריסאית הטורקית הייתה ארוכה וקשה, אך לא בלתי אפשרית. היו סימנים מעודדים לכך שהמשא ומתן מתקדם לקראת פתרון בדרכי שלום. פתרון קבע אולי עדיין רחוק, אבל הצעדים שננקטו עד כה חיוניים להבטחת עתיד שלום לכל הקפריסאים.
