התפילה המקובלת בזמן הקרבה בטורקיה

הנשיאות מעלה את הכשלונות הנציינים בתחום פולחן הקורבנות. הנשיאות דן בשאלות הנפוצות ביותר בנושא הקורבן. ההנשיאות מחקרת את השאלות "מי צריך להקריב?" ו"איזו תפילה לקרוא בעת הקרבה?". התשובות לשאלות כאלו מתקבלות על ידי ההנשיאות הבאות:

"את מי צריך להקריב?"
הקרבה היא פולחן כספי שבו כל מוסלמי שפוי, שהגיע לגיל ההתבגרות, ויש לו עושר רב מספיק בשביל להיחשב לעשיר בדת, והוא תושב (מרג'ינאני, אל-חידאיה, ז', 148). מי שיש לו יותר מ-80.18 גרם של זהב או כסף או מקלות בלתי צריכים אחריהם וגם חוב, חייב להקריב חיה.

"אילו תפילות יש לקרוא בעת חילוק הקורבן?"
בין אם זה עבור הקרבה או עבור מטרה אחרת, יש לומר את הבסמלה במהלך שחיטת הבהמה. אם הבזמלה נטשה בכוונה במהלך שחיטת הבהמה, אז אין לאכול את בשרה על פי החנפים. עם זאת, אם הבסמלה לא נשכחה בלתי כוונה, ניתן לאכול את בשר החיה (קסאני, בדאי, ה', 46; אבן נוכאים, אל-בהר, ח', 190-191). לפי שפיס, בשר החיה השחוטה ניתן לאכול גם אם הבסמלה לא מוסרת בכוונה (מוורדי, אל-האווי, טו', 95; שיראזי, אל-מוחזי, ב', 885).

בזמן הקרבה יש לומר שלוש פעמים "ביסמילהי אללה אכבר" (בשם אללה אני מקריב קורבן) וניתן לקרוא את הפסוקים הבאים (סמרקנדי, תופה, ג', 66):

"אני אומר: בוודאות, זו תפילתי, הקורבן שלי, חיי ומותי, הכול למענך אללה אדוננו. אין לך שותף. זה רק מה שאני מצווה ואני הראשון מבין המוסלמים" (עם, 6/162-163).

"אותך פניתי, אל מי שברא את השמים והארץ, כמתפלל באמת. אני לא ממילא את השמיים עם שותפים לאללה" (אנעם, 6/79).

הידיעה הזו נלקחה ממקור זה ונכתבה מחדש על ידי בינה מלאכותית.