טיפול צורח: היסטוריה וטכניקות – מחקר טורקי
טיפול בצעקה ראשונית הוא שיטה לפסיכותרפיה שפותחה כדי לעזור לאנשים לשחרר את הרגשות המשוחזרים בתת מודע ולהביע רגשות אלה בצורה בריאה. טיפול זה פותח על ידי הפסיכולוג האמריקני ארתור ינוב בראשית שנות השבעים.
בתהליך הטיפול הציע ינוב כי טראומות של אנשים מילדות, דיכאו פחדים, כאב וכעס לשחרר אותם חזק על ידי ביטוי "צעקה". טיפול בצעקה מאמין שהאדם צריך לבטא כאב פנימי וניתן להשיג ריפוי רגשי בדרך זו.
הופעת הטיפול בצעקה
הטיפול בצעקה הפך פופולרי על ידי ארתור ינוב בשנות השבעים. בעוד שג'אנוב הניח את היסוד לטיפול זה, הוא טען כי שחרורם של אנשים מכאבם והעומסים הרגשיים המודחקים הוא חלק חשוב מתהליך הריפוי. המטפל עקב אחר השפיכה הרגשית של הלקוח והוביל את האדם לטראומות ילדות וכאב נשכח.
בשנות השבעים פרסם ינוב את ספרו "הצעקה הקדומה". ספר זה הציג את עקרונות הטיפול הצרוח בפני קהל רחב. הספר טען כי אנשים יכולים לרפא על ידי הבעת סבלם מאוד כמו "צעקה". התיאוריות של ינוב נפגשו בעניין על ידי כמה פסיכותרפיסטים ופסיכולוגים, אך אחרים הביעו את ספקותיהם אם טיפול זה היה יעיל.
טיפול בצעקות צבר פופולריות לאורך זמן, אך הוא הפך לנושא שנוי במחלוקת בקהילה המדעית. בעוד שמטפלים מסוימים הכירו בכך ששפיכה רגשית אינטנסיבית כזו עשויה להועיל, אחרים טענו כי היא סיפקה רק הקלה זמנית ולא הספיקה לפתור בעיות פסיכולוגיות לטווח ארוך. כתוצאה מכך, טיפול בצעקות הפך לאחד הטיפולים החדשניים של תקופה, אולם כיום שיטות פסיכותרפיה מסורתיות יותר נמצאות בשימוש נרחב יותר בתחום הפסיכולוגיה.
