לא שסבלנו מתערוכתה: מליקה איגיבאיבה וההרהורים העכשוויים
אסטנה – האמנות הופכת יותר ויותר רפלקטיבית ומשמעותית חברתית בעולם המודרני. כל יצירת אמנות של אמן מתחילה להרהר בנושאים חברתיים עכשוויים, ומעוררת עונג והתבוננות בצופה בו זמנית. דוגמה אחת לאמנות כזו היא תערוכת הביכורים [not] די מאת מליקה איגיבאיבה בגלריה Sal Seri באסטנה ב-13 במרץ.
בראיון ל-The Astana Times, מליקה איגיבייבה, אמנית דיגיטלית וחברה באיגוד האמנים הצעירים של קזחסטן, מציעה תובנות מעמיקות על תערוכת הבכורה שלה, [not] מספיק.
"שם התערוכה [not] די, לכידת מצב שאולי כל אחד חווה בשלב מסוים בחייו. גם כשהתכוננתי לתערוכה הזו, מצאתי את עצמי במצב כזה. המהות היא להראות שזהו מצב אנושי נורמלי ולעולם לא יהיה 'מספיק'. זה מתרחב מעבר לחוויות פנימיות כדי להקיף את העולם כולו ונושאים חברתיים גלובליים. לדוגמה, אנו עלולים להרגיש שאין מספיק ביטחון, אין מספיק חופש או שאיננו שמים לב מספיק לאקולוגיה", אמר איגבאייבה.
המסע היצירתי של מליקה איגיבייבה באמנות דיגיטלית החל בשנת 2017. כל העבודות המוצגות בתערוכה הן דיגיטליות אבל לא רק. האמנית מדגימה מגוון טכניקות וחומרים איתם היא עובדת. מקומפוזיציות נפחיות ועד קנבס רב-שכבתי – כל עבודה נושאת חלק ממחשבותיו ורגשותיו של האמן. עבודותיה הן לא רק השתקפות של מחשבותיה ורגשותיה שלה אלא גם הזמנה לדיאלוג והרהור.
"רציתי לדבר יותר על איך אנחנו מרגישים בפנים. לכל הציורים יש את אותה כותרת 'לא מספיק'. זה גורם לך לחשוב, 'מה חסר?' אז, כל אחד יכול לראות את הצירום בדרך שלו, בהתבסס על המחשבות שלו", שיתף איגבאייבה.
המאפיין העיקרי של תערוכה זו הוא שהיא נמצאת כל הזמן במצב של 'אי ספיקה' ותתפתח לאורך כל משכה. זה אומר שהוא יעבור למצב של 'ספיקות', שגם בסופו של דבר יהפוך לבלתי מספק. העלילה ואלמנטים מסוימים יתעדכנו וירעננו מעת לעת. התערוכה תוצג עד ה-11 באפריל.
סדרת העבודות "ארוקטר" (רוחות אבות) ראויה לתשומת לב מיוחדת. אלו לא רק תמונות של אבות בסביבה מודרנית אלא ניסיון להראות שההיסטוריה והשורשים שלנו עוסקים לא רק בעבר אלא גם בעתיד שאנו יוצרים בעצמנו. עם זאת, הצופה עשוי לפרש את הופעתו של aruaktar בהגדרות עתידיות כאזהרה או כסימן.
"בשבילי, תערוכה היא לא רק מדד לרמה שלי. זו הזדמנות לסכם ולהבין מה הלאה. רציתי להמשיך ולהרחיב ולחקור את היצירתיות שלי, כמו גם לנסות טכניקות חדשות. בתערוכה הזו, כיוונתי שכל היצירות יהיו מורכבות, רב-שכבתיות ורב-ממדיות, אבל למדתי תוך כדי. רבים מהיצירות היו הניסיונות הראשונים שלי ולמדתי להתגבר על אתגרים בדרך", אמר האמן.
לדברי מליקה איגיבייבה, האמנות צריכה להיות נגישה ומובנת לכולם. זו הסיבה שהאמן משתתף באופן פעיל בפרויקטים שמטרתם חינוך ונגישות אמנות לכולם.
"יש לי שני פרויקטים של תשוקה – Meet&Sketch ו-SHU, ואני עוסק גם בעיצוב משחקים, במיוחד בפיתוח משחקים. עם Meet&Sketch, אני מרבה לעסוק באמנים צעירים מאסטנה. כשאני אומר 'צעירים', אני לא מתכוון בהכרח לגיל אלא לאלה שרק מתחילים במסע האמנותי שלהם. זו קהילה שבה אמנים מתכנסים כדי לשוחח, להיפגש ולצייר, תוך תמיכה זה בזה״.
הפרויקט השני שלה, SHU, מתמקד בדמוקרטיזציה של אמנות. המטרה היא להוכיח שיצירתיות נגישה לכולם.
"אפילו למי שמעולם לא השתתף בתערוכות אמנות או למד חינוך אמנותי פורמלי יש את ההזדמנות לעסוק כי אמנות היא ביסודה של רגשות ורגשות. אין צורך לפחד לא להבין אמנות; צריך פשוט להסתכל ולהעריך", אמר האמן.
לדברי מליקה איגיביה, זוהי התערוכה הראשונה המתמקדת באמנות דיגיטלית באסטנה.
"כיום, בתערוכות אמנות מלבד ציורי שמן, אפשר לראות תצלומים, אבל האמנות הדיגיטלית עצמה כמעט ולא מוצגת בנפרד. דרך העבודה שלי רציתי להראות שאמנים דיגיטליים יכולים גם להציג את היצירות שלהם בגלריות".
התערוכה של מליקה איגיביאה היא לא רק צעד בהתפתחות היצירתית שלה אלא גם צעד חשוב לאמנות דיגיטלית כולה. זה מראה שאמנים דיגיטליים הם לא רק יוצרים לאינטרנט אלא גם אמנים רציניים הראויים להכרה ולמקום בגלריות.
