ניצחון קוט'ול אמאר: רגע מפנה בהיסטוריה הטורקית

ביום ה-29 באפריל 1916, חוותה האימפריה העות'מאנית את אחד מהניצחונות המשמעותיים ביותר שלה במלחמת העולם הראשונה, בקרב קוט'ול אמאר. הקרב, שהתרחש בחזית העירקית, סימן את הניצחון הראשון על הכוחות הבריטיים, שהיו בלחץ מתמשך מההתמדה העות'מאנית.

תהליכים לקראת הקרב

ההיסטוריונים מתארים את הקרב כהתרחשות שהשפיעה רבות על הכוחות הבריטים, כאשר ההיסטוריון הבריטי ג'יימס מוריס כינה את הקרב הזה "הסירה הבזויה ביותר בהיסטוריה הצבאית הבריטית". ההתקדמות של החטיבה הבריטית בראשות האלוף טאונשנד נתקלתה בקשיים כאשר היא נתקלה בכוחות העות'מאניים בהנהגת קולונל סאקאל נורטין פאשה.

המצור על קוט'ול אמאר

על אף ההתקפות הבריטיות שנעשו בכוונה לשחרר את קוט'ול, הקרב התדרדר לכישלון עבור הכוחות הבריטים. בנעילותта ינואר 1916, הם ספגו אובדנים קשים ונאלצו לשוב על עקבותיהם. בניגוד לכך, הכוחות העות'מאניים הפגינו עמידות ונחישות.

הכניעה הבריטית

לאחר החמרת המצב, האלוף טאונשנד הודיע על נכונותו להיכנע. הוא כתב להליל פאשה כי רעב ואובדן הכוח הצבאי מאלצים אותו להפסיק את הלחימה. ההודעה הזו סימלה את תחילתה של כניעה מכרעת עבור הבריטים, שראתה בקרב קוט'ול את אחד מהרגעים הקשים במלחמת העולם הראשונה.

תוצאה של ניצחון

לאחר ההכנעה, המבצע העות'מאני היה מחוץ לדפי ההיסטוריה ונתפס כניצחון הרואי. הליל פאשה, לאחר תהליך הכניעה, בירך את חייליו על הניצחון וחגג את המורשת העות'מאנית שנשמרה בעיר קוט'ול.

בשלב זה, המפקדים העות'מאנים לא רק שהצליחו להתקיים בניצחון אלא גם לנתח את ההיסטוריה הצבאית בשלל ניצחונות שהוטבעו בעבר.

קרב קוט'ול אמאר נשאר כאבן יסוד בזיכרון הקולקטיבי והזכיר לעמים רבים את כוחו של המאבק ואת יכולת ההתמדה, והניצחון העות'מאני שרטט קווים חדשים בהיסטוריה העולמית.

הידיעה הזו נלקחה ממקור זה ונכתבה מחדש על ידי בינה מלאכותית.