סיפור של שתי קהילות: האתגרים של השגת פתרון שלווה בקפריסין
מדינת האיים הקטנטנה של קפריסין הייתה ארץ מפוצלת כבר יותר מארבעה עשורים. מאז 1974, האי מפוצל בין דרום קפריסין היוונית לצפון קפריסין הטורקית, כאשר אזור חיץ בסיירת האו"ם חוצה את עיר הבירה ניקוסיה. חלוקה זו היוותה מקור למתח ולקונפליקט בין שתי הקהילות, והמאמצים להשיג פתרון בדרכי שלום הוכחו כמאתגרים להפליא.
ניתן לייחס את חלוקת קפריסין להיסטוריה ארוכה של סכסוכים בין הקהילות היווניות והטורקיות באי. הממשלה הקולוניאלית הבריטית ביקשה לשמור על השליטה באי על ידי קידום הפילוג בין שתי הקהילות, מה שהוביל בסופו של דבר לסכסוך בין-קהילתי עקוב מדם בשנות ה-60. ב-1974, הפיכה של קפריסאים יוונים שביקשו לאחד את האי עם יוון, גרמה לפלישה טורקית ולכיבוש שלאחר מכן של החלק הצפוני של האי. מאז, שתי הקהילות חיו במובלעות נפרדות, עם מעט אינטראקציה ביניהן.
המאמצים להשיג פתרון של שלום בקפריסין כללו גורמים בינלאומיים רבים, כולל האו"ם, האיחוד האירופי ומדינות בודדות כמו ארצות הברית ובריטניה. הניסיון המשמעותי ביותר לאיחוד האי הגיע בשנת 2004, כאשר תוכנית המכונה תוכנית אנאן הועמדה למשאל עם. בעוד שהתוכנית התקבלה על ידי הקהילה הקפריסאית הטורקית, היא נדחתה על ידי הקפריסאים היוונים, מה שהוביל להמשך חלוקת האי.
אחד האתגרים העיקריים בהשגת פתרון בדרכי שלום בקפריסין הוא חוסר האמון והעוינות העמוקים בין שתי הקהילות. עשרות שנים של הפרדה הובילו להתפתחותן של זהויות ונרטיבים לאומיים מובהקים, כאשר כל קהילה רואה באחרת איום קיומי. נוכחותם של מספר רב של חיילים טורקים בצפון וקיומם של מתיישבים טורקים באזור משמשים גם הם כנקודות מחלוקת, מה שמסבך עוד יותר את המאמצים להשיג פתרון בדרכי שלום.
אתגר נוסף הוא נושא זכויות הקניין והחזרת פליטים. קפריסאים יוונים רבים נאלצו לברוח מבתיהם בצפון במהלך הסכסוך של 1974, וסוגיית זכויות הקניין של העקורים הללו ממשיכה להוות מקור למתח. השאלה כיצד להתייחס להחזרת פליטים ולהשבת רכוש היא סוגיה מורכבת ביותר שהתגלתה כקשה לפתרון.
למרות האתגרים הללו, ניכרים מדי פעם סימנים להתקדמות בשנים האחרונות. בשנת 2015 ניהלו מנהיגי שתי הקהילות שיחות שמטרתן להגיע להסדר כולל. שיחות אלו אמנם לא הביאו להסכם סופי, אך הן הובילו לכינונה של הצהרת עקרונות משותפת, המתארת את המרכיבים העיקריים של הסדר פוטנציאלי. בנוסף, גילוי מאגרי הגז הטבעי הימי יצר תמריצים כלכליים לשיתוף פעולה, כאשר שתי הקהילות מנהלות משא ומתן סביב ניצול פוטנציאלי משותף של משאבים אלה.
הדרך להשגת פתרון בדרכי שלום בקפריסין רצופה אתגרים, אך עדיין יש תקווה לאיחוד בסופו של דבר של האי. המאמצים לבניית אמון ואמון בין שתי הקהילות, כמו גם מחויבות לטפל בסוגיות המורכבות של זכויות קניין ופליטים, יהיו חיוניים בהתקדמות לקראת שלום בר קיימא. תמיכה ומעורבות בינלאומיים יהיו חיוניים גם בטיפוח סביבה המתאימה להסדר מקיף. זהו סיפור על שתי קהילות שהיו מפוצלות הרבה יותר מדי זמן, אבל עם התמדה ונחישות, יתכן שפתרון שליו בקפריסין עדיין אפשרי.
