ראיון בלעדי עם ארון Szilágyi
ארטיקל חדש בעברית:
לאחר שגרמה להונגריה להתגאות במדליה אולימפית נוספת, ניתנה להונגריה היום הזדמנות לשאול את אלוף הסיוף האגדי שלנו, ארון סזילאגי, כמה שאלות לגבי המוטיבציה שלו, לגבי הישארות תחרותית בשלב מאוחר יותר של הקריירה שלו, ולמסר לנו דור צעיר יותר של ספורטאים ונשים. התשובות שלו בטוח יעוררו השראה.
עם שלוש מדליות זהב אולימפיות אישיות תחת החגורה, זכית במדליית כסף באולימפיאדה כחבר בנבחרת הסייף ההונגרית. מה הניע אותך להשיג את הביצועים הטובים ביותר האפשריים, מה הניע אותך להתחרות כצוות חבר לאחר שהביצועים האישיים שלך לא עמדו בציפיות שלך? הגעתי לפריז עם שער כפול, מאוד רציתי לזכות בתואר האולימפי האישי הרביעי שלי, אבל סיימתי רחוק מאוד מזה והתאכזבתי אחרי התבוסה שלי בסיבוב הראשון. היה לי קשה אחרי שזכיתי בשלוש מדליות זהב אישיות, אבל זה חלק מהספורט שלנו, אז הבנתי מילדות שזה לא הדירוג, טופס הנייר, אלא הצורה והביצועים בפועל ביום שחשובים, ובזה היריב שלי היה טוב יותר. למרבה המזל היו לנו שלושה ימים להתכוונן לתחרות הקבוצתית, לשכוח מההתמודדויות האישיות ולהיכנס לכושר.
איך אתה מרגיש לגבי מדליית הכסף הקבוצתית? הייתה לנו תיקו קשה, התחלנו מול היריבים הגדולים שלנו בני המאה, האיטלקים, שניצחנו בקרב קשה אבל בסופו של דבר בטוח. ואז התמודדנו מול הנבחרת האיראנית הבלתי צפויה, שלמען האמת לא היינו מוכנים אליה כי כולם היו בטוחים שהאמריקאים ינצחו אותם. הם הפתיעו אותנו, ירדנו בשמונה נקודות, אבל אז הגיע קריסטיאן רב, שלא דאג שזאת תהיה האולימפיאדה הראשונה שלו – הוא נתן לנו חוצפה בזו אחר זו. בגמר ניצחו אותנו האלוף האולימפי שלוש פעמים ואלוף העולם הקוריאנים ארבע פעמים, אז אין בזה בושה.
עד כמה השתנתה המוטיבציה שלך מאז ההופעה האולימפית הראשונה שלך? ההתלהבות והאש תמיד היו שם, כמובן שזה שונה להיות בן 22, לבד וללא מדליה…
